חדד נ' הראל חב` לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית בגין תשלומים המגיעים לתובע, אשר רכבו היה מבוטח ע"י הנתבעת.

התובע טוען, כי הנתבעת לא שילמה לו את מלוא נזקיו כפי שהוערכו ע"י השמאי שקבע כי מחיר הרכב הינו 59,000 ₪ והפחיתה מהתשלום השתתפות עצמית בסך 874 ₪ וסך 4,374 ₪ לקיזוז חיוביו מתביעה קודמת וכן 5,900 ₪ בגין ירידת ערך בשיעור 10%. התובע טען כי הנתבעת שילמה לו באיחור של 58 יום את תגמולי הביטוח וכן פעלה בניגוד למתחייב בהוראות החשב הכללי בנטילת הרכב החילופי ממנו בטרם שולמו לו תגמולי הביטוח.

הנתבעת טענה כי זכותה לקזז חובות של התובע גם אם הם מתביעות אחרות ובנוסף להפחית השתתפות עצמית, לאור ביצוע תשלום גלובאלי. זכותה לנכות משווי הרכב גורמים משפיעים על מחירו מתאונה קודמת שגרמה לירידת ערך של 15% ובכך, תביא להשבת המצב לקדמותו. לעניין העיכוב בתשלום ונטילת הרכב החלופי טענה הנתבעת כי אין לתובע להלין אלא על עצמו הואיל ולא המציא במועד, מסמכים רלוונטיים הדרושים על פי דין (ייפוי כוח,רישיון רכב ותעודת זיהוי לצורך העברת בעלות). לפיכך, לא היה איחור במועד העברת תגמולי הביטוח.

המסכת העובדתית

התובע טען ובנו העיד בנידון, כי שווי הרכב נקבע על פי חוות דעת של שמאי שצורפה לכתב התביעה ואין להפחית מהערכתו בפרט כאשר הנתבעת, נמנעה מהזמנת השמאי להיחקר על חוות דעתו (עמ' 2 שורות 1-3 ו- 18). הבן העיד כי השתתפות עצמית נגבתה מאביו שלא כדין בקשר לתגמולי ביטוח ששולמו לו עבור פוליסה אחרת שנרכשה לרכב אחר שבבעלותו ( להלן-"רכב אחר", עמ' 2 שורה 6). שאלת תגמולי הביטוח בגין אירוע ביטוחי ברכב האחר והשתתפות עצמית בגינם, נידונה בתביעה אחרת שבפני כב' השופט מינץ ואין לשנות מפסק הדין שניתן על ידו, בהיותו פס"ד חלוט (עמ' 2 שורה 8-13 ופסק דין, הוגש וסומן ת/1). בנוסף, הנתבעת עשתה דין לעצמה כאשר נטלה ממנו את הרכב החלופי בטרם שילמה לו את תגמולי הביטוח, בניגוד להנחיות החשב הכללי.

לטענת הנתבעת היא באה לקראת התובע בהסכימה, לשלם פיצוי גלובאלי למרות שהרכב לא הוכרז כ"אובדן להלכה" (עמ' 2 שורה 5). על פי עיקרון השבת המצב לקדמותו יש לבחון לצורך קביעת ירידת הערך את כלל הגורמים משפיעים על ערכו של הרכב לרבות, נזקיו מתאונה קודמת מיום 15.11.2006 (להלן-"התאונה הקודמת") וירידת ערך כתוצאה ממנה בשיעור 15%. השמאי מר ניקריטין, שחוות דעתו הוגשה בתמיכה לכתב התביעה, לא התחשב בירידת ערך קודמת אף שהיה עליו להתחשב בעבר ביטוחי עשיר של הרכב. בנוסף ניטען כי התובע ידע על חובתו לשלם השתתפות עצמית על פי תנאי הפוליסה ובהתאם לפסק דין שניתן ע"י כב' השופט מינץ אך נמנע מכך. לפיכך, בהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים יש לנתבעת זכות לקזז את חובו של התובע כלפיה להשתתפות עצמית, אף אם מדובר בשני אירועים שונים וברכבים שונים, בגלל זהות המבוטח בשתי התביעות (עמ' 2 שורה 10).

דיון ומסקנות

שווי השוק של רכב במקרה של אובדן גמור או גניבה, נקבע בפוליסה של רכב התובע כדלקמן: "המחירון, המשמש בסיס לקביעת ערך השוק של הרכב בעת תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן מוחלט של כלי הרכב או גניבתו, הוא "מחירון מכוניות משומשות וחדשות", כפי שפורסם ע"י יצחק לוי, סמוך לפני יום קרות מקרה הביטוח. במחירון זה מופיעות טבלאות המפרטות משתנים שונים, המשפיעים על ערך מכונית משומשות. משתנים אלו ילקחו בחשבון בעת קביעת ערך השוק של הרכב לצורך תגמולי הביטוח, ותגמולי הביטוח יוגדלו או יופחתו בגין משתנים אלה על פי שעורי השינוי המופיעים במחירון הנ"ל". בהנחיית המפקח על הביטוח מיום 13.11.2000, חוזר 12/2000, בעניין ביטוח רכב (רכוש)- תגמולי ביטוח במקרה של אובדן גמור נקבע :

לעניין חוזר זה -

"ערך רכב בסיסי" - ערך הרכב המבוטח על פי המחירון ללא התחשבות במשתנים מיוחדים המשפיעים על ערך הרכב האמור, כגון: בעלויות קודמות, עבר תאונתי, קילומטראז', בלאי חריג ומיוחד (להלן - משתנים מיוחדים)..."

סעיף 56 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן- "החוק") קובע:

 (א) חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא תעלה על

הסכום שנתחייב בו בחוזה (להלן - סכום הביטוח); ....

(ב) ...

(ג) תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה

נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח.

(ד) הסכימו הצדדים מראש על שיעור השיפוי, יהיו תגמולי הביטוח כמוסכם, ללא

תלות בשיעור הנזק שנגרם.

לפיכך, באין הסכמה מראש בין הצדדים על גובה התגמולים, בהתאם לסעיף 56(ד) לחוק הפיצוי יהיה כשיעור הנזק שנגרם למבוטח בפועל. תכלית השיפוי היא להבטיח השבת המצב לקדמותו, ערב האירוע הביטוחי ( ראה: ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1) 756, 766; וכן ירון אליאס, דיני ביטוח, הוצאת בורסי, כרך א' עמ' 85).